פרק 7: בין דאלאס לקיבוץ - שיחה עם אוריין צ׳פלין

היא מספרת סיפור שהיא מכירה בעל פה, סיפור חייה, לקבוצה של נשים שלא שמעו על כך מעולם, ובמקום להסתפק במבט מופתע וכמה שאלות, הן דוחפות אותה לצאת למסע.

איכשהו, השאלות שלהן הופכות להיות הרוח שמתחת לכנפיים שלה. עם לב פתוח ואמיץ היא נכנסה לסדרת מפגשים, ראיונות, של חשבונות נפש אימהיים. היא פותחת פצעים, שואלת שאלות קשות, משהו קרה וזז, תזוזה שהזיזו לה בלב כמה אימהות זרות בדאלאס ומגיע עד לאימהות של קיבוץ שריד. ומתוך המסע יוצא ספר ויוצא סרט, יצירות חדשות חשובות בעולם. האישי פוגש בלאומי שפוגש ביצירה וכעת היא מסתובבת בעולם ומזיזה מיתרים בלבבות.  

מה בשיחתנו? אימהות ויצירה, קריירה, רילוקיישן וזרות, קיבוץ ולינה משותפת, אותה תיבת פנדורה שממשיכה לעורר הדים.

מתוך הדברים שלה אני מרגישה וחושבת על הבחירות שאנחנו עושות בחיים בלי לדעת מה יהיה ואיך (ומקוות לטוב ורועדות מפחד), ומתוך הבחירות הללו המאוד לא קלות לפעמים, שיש בהן גם וויתורים והפסדים, יש חיים שלהם שקורים והם לא יכלו לקרות אחרת.

היא אמא בכל מובן, אוריין, וזה תענוג גדול לדבר על זה איתה.

היא נותנת הרגשה, לכל מי שזקוקה לזה כמוני, שיהיה בסדר. שהכל מוביל למקום הנכון עבורך. שאת יכולה למצוא את הקול שלך גם אם זה יקח זמן, ושיש זמן. יש לנו זמן.

תודה אוריין על שיחה טובה ומחזקת, כמו כפית של חיזוקית לנשים בתחילת דרכן.

תהנו ותשתפו 😊